שוברת שתיקה חלק 2: 25 לאוקטובר 2017 עוד רגע כאן ונגישות אתרי אינטרנט אי שם

מקווה שקראתם את החלק הראשון שלי בפוסט שוברת שתיקה – חלק 1: מי מנסה לרמוס נגישות למידע דיגיטלי?

תזכורת קצרה

ב 25 לאוקטובר 2013 נכנסו לתוקף תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות – התאמות נגישות לשירות (התשע"ג 2013) ובניהם תקנה 35. מרגע כניסתה לתוקף החלו גורמים שונים לעסוק במהותה, במימושה, ובדיון באיזו מידה זכאים אנשים עם מוגבלויות לנגישות לאתרי אינטרנט המספקים שירות ציבורי או מידע אודות השירות הציבורי. בסופו של יום, השיח שהצטבר בתקשורת, ברשתות החברתיות ומאחורי הקלעים היה יותר שלילי מאשר חיובי – ולהלן התוצאות – נגישות לאינטרנט היא אי שם הרחק באופק.

את השיח השלילי וההתנגדות הובילו כמה ארגונים ובעלי עניין כשהבולטים בניהם הם איגוד האינטרנט הישראלי ועמותת נגישות ישראל. הטענה העיקרית הייתה שתקנה 35 במתכונתה הנוכחית לא מאפשרת לאף חייב לעמוד בה. גם אם נכון הדבר, הדרך להתמודד עם הנושא הייתה שגויה.

נציבות שוויון זכויות לאנשים עם  מוגבלות במשרד המשפטים

תפקידיה של נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות קשורים בקידום זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות. גם הנציבות מתמודדת עם לא מעט אתגרים ובניהם לא פשוטים בתחום לרבות בתחום האכיפה. חשוב לזכור את המשפט – דברים שרואים מכאן לא רואים משם…

בשנים בהם נכתבה טיוטת תקנה 35 הייתי רחוקה מאוד מהתחום בהיבט המשפטי – כך שלא הייתי מעורבת אז במהלך הכתיבה. את תקנה 35 קראתי לראשונה באוקטובר 2013 כמה שבועות לפני כניסתה לתוקף. אז לא הבנתי הרבה בקריאה משפטית ואני מודה שגם אני תמכתי בחוסר מידתיותה. היום במבט לאחור, ולאחר שנים של ניסיון, כשאני קוראת בה אני מבינה למה התכוון המחוקק ואני גם מבינה שבעזרת ייעוץ והכוונה נכונים היה בהחלט אפשר לעמוד בדרישות.

עם זאת, התיקון שהתגבש במהלך 2016 ו 2017 ושעבר בוועדת העבודה והרווחה בכנסת ב 5 לספטמבר היה נדרש. לפעמים אני אומרת לעצמי שבעצם התיקון הזה הבהיר את תקנה 35 במתכונתה הרשמית והוסיף התייחסות לנושאים שראוי היה לתת עליהם את הדעת. אבל נכון לעת כתיבת פוסט זה (21.10.2017) וככל שידוע לי, התיקון שעבר ב 5 לספטמבר 2017 עדיין לא נכנס לרשומות – לספר החוקים

בכל אופן, אחת הטעויות לדעתי שכן נעשו בעת כתיבת תקנה 35 הייתה לא להפנות את הקורא להגדרת "חייב" "ושירות ציבורי" כפי שהוגדרו בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.  העדר הקישור הזה הוא אחד הגורמים שיצרו שמועות, השערות, פרשנויות, ליבו את הכעס והשנאה לנושא ובכך שירתו אינטרסים רבים של גורמים רבים.

איגוד האינטרנט הישראלי במאבק שנמשך שנים נגד נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות במשרד המשפטים

מאחורי כל המילים המתחמקות – בכל מה שקשור לחופש המידע, אינטרנט חופשי לכולם, הגנה על פרטיות – לא לאנשים עם מוגבלויות. אותם צריך להחריג מהרשת בטענות מוטלות בספק של נטל כלכלי כבד

ההכרזה של איגוד האינטרנט הישראלי על הניצחון במאבק (לכאורה) בנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות היכטה בי עד כדי פקעת דמעות. אם איגוד האינטרנט היה משקיע מחצית מהמשאבים לקידום תחום הנגישות לאינטרנט כמו המשאבים שהושקעו במאבק נגד תקנה 35 – הוא היה באמת המנצח הגדול.

איגוד האינטרנט הישראלי היה צריך לדאוג בראש ובראשונה לתרגום הנחיות WCAG 2.0 באופן הולם ומלא בשיתוף עם מכון התקנים הישראלי וגורמים רלוונטיים נוספים. כיום התרגום של מסמך הנחיות WCAG 2.0 לא רק שאינו שלם, אלא גם כולל לא מעט שגיאות בתרגום. בנוסף, היה צורך בקידום כנסים מקצועיים ולא כנסים ברוח אנטי נגישות לאינטרנט – כי מאחורי המילים המתחמקות זה היה המסר  שהרגשתי שהועבר לנוכחים.

אתר נגיש – תבונה עסקית ומחויבות חברתית

אחד ממקורות המידע החשובים בישראל ובעברית בתחום הנגישות לאינטרנט הוא אתר נגיש אותו ניהלתי בחיי בשתי קדנציות –  האחת, מינואר 2012 עד ספטמבר 2013 והשנייה מדצמבר 2015 ועד יולי 2017. את התקופה הזו ניתן לחלק לשתי תקופות מדצמבר 2015 עד דצמבר 2016 ומפברואר 2017 עד יולי 2017. בתקופה האחרונה, התמורה לתפעול אתר נגיש הייתה 1667 ₪ לחודש בלבד תמורת 25 שעות בחודש. אני חושבת שבמסגרת השעות הרשמית הזו עשיתי מעל ומעבר… היו לי הרבה חלומות לאתר נגיש – היו. בכל אופן, אתר נגיש רחוק מלהיות משביע רצון.

תמיד כשאמרו לי "תגידי, את נורמאלית – למסור ככה את הידע המקצועי שלך תמורת הסכום הזעום הזה?" אמרתי שלא אכפת לי – כי זה מה שצריך לעשות עכשיו. הסכמתי לחתום על הסכם שכולל סעיף של וויתור על זכויות יוצרים. אז האמנתי שלא מנצלים אותי ושיום יבואויוקצו לי המשאבים בכדי שהאתר יפרח ויהפוך למרכז מידע רציני– אבל טעיתי כל כך. מה שבטוח –  כסף נזיל לא חסר לאיגוד האינטרנט – לפחות בשנים שבהם נכחתי בישיבות אספת החברים הסכום המשוער עמד על מעל ל10 מיליון או יותר..

חשוב לציין כי מדצמבר 2015 עד דצמבר 2016 תפעלתי גם את אתר פורום הקורס מיזם המהפכה בהשכלה הגבוהה מטעם האוניברסיטה הפתוחה כי נשאר קצת כסף קטן בכיס שהיה צריך לסיים.

ועדת מומחים, ועדה טכנית ומכון התקנים

מינואר 2012 התחלתי להגיע למפגשי וועדת מומחים 210107 במכון התקנים הישראלי. במרץ 2014 אימץ מכון התקנים הישראלי את הנחיות WCAG 2.0 לרמה AA עם מספר שינויים התקפים לחייבים במדינת ישראל. בוועדת המומחים חברים נציגים ושליחים סמויים של איגוד האינטרנט הישראלי, עמותת נגישות ישראל, נציגה אחת למען אנשים עם מוגבלויות (אני), נציגה מתחום האקדמיה ועוד שני מפתחים – האחד עובד במשרד ממשלתי והשני בחברה מסחרית.

אי אפשר לצפות לעבודה רצינית מוועדת מומחים שמתכנסת אחת לחודש בממוצע.  על מנת להכין תקן או רביזיה לתקן קיים נדרשת עבודה רצינית ואינטנסיבית – אבל קשה למצוא את האנשים שיסכימו לעשות זאת בהתנדבות או ארגון ששולח נציגים ומקצה יותר מ 3 שעות עבודה לחבר בוועדת שכן הפגישות מתקיימות אחת לחודש במשך שלוש שעות ובהחלט לא די בכך ובהחלט גם לא הוגן לצפות שהפעילות תתבצע כולה בהתנדבות מוחלטת.

תפקידה של וועדת המומחים היא להכין את התקן. תפקידה של הוועדה הטכנית היא לאשר את התקן. הבעיה היא שהפעילות בוועדת המומחים נמשכת שנים רבות ואני באופן אישי לא רואה את הסוף – לקראת רביזיה לתקן. הוועדה הטכנית שאמורה לדון במצבו של התקן ולאשר אותו לא התכנסה כבר שנים  ואותם האנשים שמונו לוועדה הטכנית בזמנו, מונו גם היום כשחלק גדול מהם לא הגיע או התעניין בשלומו של התקן. התוספת לוועדה הטכנית בשנת 2017 היא אני – אבל אני בספק רב אם יהיה לי כוח להשפיע לאור המצב הקיים. בנוסף לכך, חלק גדול מאוד או אם בכלל מהפרוטוקולים של וועדת המומחים לא מפורסמים באתר המכון – והם אמורים להיות חשופים לציבור הרחב.

הביקורת המרכזית שלי על התקן הישראלי 5568 מסתכמת באמירה – שלא ניתן לעמוד בכל הקריטריונים בחלק לא מבוטל מהמקרים והתקן צריך לתת על כך את הדעת.

עמותת נגישות ישראל

גם עמותת נגישות ישראל הפגינה יחס אמביוולנטי כלפי תקנה 35 מצד אחד. מצד שני, היא קידמה קורסים העוסקים בהנגשת אתרי אינטרנט ועסקה ואולי עדיין עוסקת בהנגשת מידע. חלק מיוצאי הקורס שפגשתי ושוחחתי הציגו בפני אמירות שהקשר בינם לבין התקן הישראלי רחוקים שנות אור. ואם זה לא מספיק, לאחרונה מנסה יובל וגנר – נשיא עמותת נגישות ישראל, באמצעות יו"ר וועדת המומחים הגב' שאולה הייטנר להחריג מהרביזיה המתוכננת לתקן את תחום הנגשת דוא"ל ומסמכים דיגיטליים. חשוב לציין כי רוב חברי ועדת המומחים מתנגדים לכך – אבל זה לא מונע מהיו"ר להתעקש ולנסות להפעיל מניפולציות על גורמים בנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. אם לומר את האמת, זה אחד מהגורמים ששבר את שתיקתי רבת השנים.

לא יעלה על הדעת שמידע שהוא שירות ציבורי המועבר באמצעות דואר אלקטרוני יונגש לציבור הרחב אך לא לאנשים עם מוגבלויות באופן שוויוני ומכבד. לא יעלה על הדעת שמידע אישי רגיש שיותר ויותר מועבר באמצעות רשת האינטרנט, יעבור בידיהם של ארגונים העוסקים בהנגשת מידע – זוהי פגיעה מהותית בפרטיות.

במכתב שכתבתי לגורם בכיר כתבתי שגם אם לא ניתן לעמוד במלוא תפארת הנגישות במסמכים דיגיטליים, הרי שבהחלט ניתן לבצע התאמות נגישות סבירות (אגב, כפי שקובע חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות) ושיספקו את צורכי הנגישות של חלק גדול מהאנשים עם המוגבלות.

כלים להנגשת אתרי אינטרנט ומסמכים דיגיטליים

על אלה כתבתי לא מעט ועמדתי בציבור ידועה. לצערי הרב, אין כיום כלי אוטומטי או חצי אוטומטי שיודע לספק את המענה הנדרש לעמידה בתקן. תמיד יהיה צורך בהתערבות של הגורם האנושי בקוד המקור ובהתאמת נהלים על מנת להבטיח שוויון זכויות  או לכל הפחות העדר אפליה במתן שירות ציבורי.

הבעיות המרכזיות של הכלים הללו הם בהעדר או שיבוש של נגישות מנגנוני ניווט באתרי אינטרנט באופן הפוגע גם בתוכנות קוראות מסך מסחריות, בטפסים מקוונים או בטפסים אינטראקטיביים במסמכי PDF ושיבוש סדר הקריאה במסמכי PDF עד כדי הקראה הפוכה של מספרים. יצא לי לקרוא הצעת עבודה שבה האדם הרואה רואה את הסכום של 38 ₪ לשעה וקורא המסך מקריא לאדם עיוור את הסכום 83 ₪ לשעה.

את חלק מהבעיות החליטו חלק מהחברות המספקות כלים להנגשת אתרים לפתור באמצעות ניצול לרעה של מורשים לנגישות שירות – שרובם לא בקיאים בתחום הנגישות לאינטרנט ולהנגשת מידע שכן לא הוכשרו לכך. ואף על פי שלא הוכשרו לכך, השיקו החברות  המספקות כלי נגישות את המושג "אישור מורשה נגישות שירות שהאתר נגיש ועומד בתקן ובדרישות תקנה 35.

גם אני נפלתי כמעט קורבן לניסיון הזה לגבות ממני אישור שהאתר הונגש. באחת מהתכתובות שהיו לי עם אחד מנציגי הכלים להנגשת אתרים לכאורה, הוא ציין, ביצענו את כל התיקונים שביקשת. ציינתי בחזרה שעדיין יש לקויי נגישות באתר ושהאתר לא עומד בתקן. אמר לי הבחור הצעיר – אין לי מה לעשות עם זה שהאתר לא עומד בתקן. רק צר לי מאוד על הארגון שנפל בין הכיסאות.

פטור בשל מגבלה טכנולוגית

המחוקק סיפק בתקנה 35 בסעיף ו' את האפשרות לפתור חייב בביצוע התאמות נגישות לשירות מביצוע התאמת נגישות שלא ניתן לבצע בשל מגבלה טכנולוגית. משום מה הסעיף הזה הושמט בקרב החברות המספקות כלים להנגשת אתרי אינטרנט לכאורה. התוצאה היא שבאתרים שהכלים יצרו בעיות נגישות, לא נתנו על כך את הדעת ולא אפשרו למממש את המנגנון של התאמות נגישות חלופיות הנובעות מפטור טכנולוגי. הפטור הטכנולוגי הוא לכשעצמו מחייב לכתוב נהלים שיסדירו התאמות נגישות חלופיות באופן שלא יפלה אדם עם מוגבלות בעת קבלת שירות ציבורי. על חשיבותו של הפטור הטכנולוגי כתבתי בפוסט שנקרא פטור בשל אי היתכנות טכנולוגית בהנגשת שירותי אינטרנט

הבירוקרטיה והסרבול שבהנגשת אתרי ממשלת ישראל

רבים טוענים ואולי בצד כי המדינה צריכה להיות הראשונה לתת דוגמה בתחום הנגישות לאינטרנט. אבל הטוענים טענה זו לא מבינים ככל הנראה את האתגרים הלא פשוטים איתם מתמודדים בחלק מהאתרים הממשלתיים..

מאז התחלתי ללוות פרויקטים בתחום הנגישות לאינטרנט והנגשת מידע במשרדי ממשלה, אני עדה ללא מעט בירוקרטיה וסרבול בהליך ההנגשה. חלק מהבעיות המרכזיות קשורות למערכות מידע מורכבות וישנות מאוד שאינן עומדות בתקן בשל רכיבים לא מונגשים שלא נתמכים עוד, שכלים אוטומטיים לא מסוגלים להתמודד איתם ובגורמים רבים המעורבים בהליך ההנגשה.

בכל ארגון חייב להיות גורם שיידע לתאם בין כל הצוותים בשיתוף פעולה עם יועץ נגישות במטרה לקדם את הליך הטמעת הנגישות באינטרנט ובהנגשת המידע בארגון. זוהי משימה לא פשוטה כלל ועיקר ונדרשת לכך מיומנות רבה ויכולת אינטגרציה גבוהה, תכנון, מעקב ובקרה ומעל לכל, תחזוקה שוטפת של תחום הנגישות.

קהילת ידע צומחת

ועל אף האינטריגות  בין הארגונים והאתגרים בתחום הנגישות לאינטרנט, אני צופה בקהילת מפתחים ועורכי תוכן שעוסקים בהנגשת אתרי אינטרנט ומסמכים דיגיטליים. קבוצות פייסבוק, וואצאפ, תכתובות בדוא"ל, מפגשים וטלפונים מלמדים על אנשים טובים באמצע הדרך שהחליטו לעסוק בתחום לא רק כי יש בו פרנסה, אלא כי זה הדבר הנכון לעשות. אותם האנשים בחרו מכל שאר מקצועות האינטרנט לעסוק בנגישות ואתכם אני מעריכה.

מה אומרים צרכני הנגישות

אנשים רבים עם מוגבלויות עדיין מתלוננים על כך ש:

  • העירייה מאפשרת לרשום ילדים לגן באמצעות האינטרנט ואני לא מצליח ואין דרך אחרת. אומרים לי שרק דרך האתר.
  • אני לא יכול לבצע קניות באתר הסופר מרקט ההוא
  • אני לא מצליח לקבל מידע על זמני נסיעה של תחבורה ציבורית
  • אני לא יכול לעשות כמעט כלום באתר חשבון הבנק שלי
  • אני לא מוצא מידע על רכז נגישות והסדרי נגישות
  • אני לא מוצא מידע על דרכי התקשרות עם המחלקות השונות
  • אני לא מצליח למלא טופס פניות ציבור
  • אני לא מצליח לרכוש כרטיסים למופע
  • אני לא מצליח לקרוא את קובץ ה PDF שהורדתי מהאתר
  • לא מעניין אותי אם יש לתמונות טקסט חלופי או לא. חשוב שלתמונות קישור כן יהיה טקסט חלופי ראוי
  • אני רוצה לקבל את המידע העיקרי שיעזור לי לבצע פעולות
  • אני לא מצליח להגיש מטלה מקוונת למרצה
  • אני לא יכול להשתתף בדיון בפורום המקוון בקורס
  • אני לא מצליח לקרוא את הספר הדיגיטלי

האמירות שנגעו לליבי הכי הכי הם– אילנה:

  • בשבילי נגישות לאינטרנט זה לא מותרות
  • זה ההבדל בין תלות לעצמאות
  • אני מבלה יותר שעות בתחושת תסכול בעת ניסיון לגלוש ברשת האינטרנט ולבצע פעולות ששאר האזרחים יכולים לבצע בכמה קליקים.

אז מה יהיה ?

מכאן אין דרך חזרה. אם היום בממוצע 80 אחוז מהמידע שאנו צורכים הוא באמצעות רשת האינטרנט, מגמה זו רק תלך ותגבר עם השנים כמו גם גידול צפוי במספר האנשים עם המוגבלות ואנשים בגיל השלישי.

מגמה ברורה מאוד היא העובדה שהאנושות מזדקנת (כתב העת אודיסאה גיליון מס' 15). פחות ופחות ילודה, ויותר ויותר אנשים בגיל השלישי.  כמו כן, הגיל בו נכנסים צעירים לשוק עבודה יצרני ויציב הולך ועולה. זה משאיר את הנטל הכבד על דרג פקידותי בגיל העמידה שהולך ומצטמצם.

מגמות אלה לצד ההתפתחות הטכנולוגית כמענה לפתרון בעיות רבות של מחסור במשאבי כוח אדם, מחייבים להתמודד עם שאלות הנוגעות לנגישות טכנולוגיות מידע לאנשים עם מוגבלויות בכלל ולאנשים בגיל השלישי והרביעי.

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: