סיכום העשור שלי בתחום הנגישות לאינטרנט ולטכנולוגיות מידע – חלק שני, פרוץ המהומות ומחאות

בשלהי שנת 2013 ו 2014 פרצה מהומה שלמה ברחבי הרשת ובמיוחד ברשתות החברתיות. בעלי אתרים זעמו על  כניסתה של תקנה 35 לתוקף ומחו בתוקף. את המחאות האלה עודדו ארגונים שונים ונשאלת השאלה האם היה בהם בכלל צורך ואם הפחד היה מבוסס.

ומנגד, באותם אתרי אינטרנט ורשתות חברתיות בהם התחוללו המהמות, גולשים גם אנשים עם מוגבלות ובחלקם עם מוגבלות קשה מאוד. עבורם רשת האינטרנט מקשרת בינם לבין אנשים  וארגונים ובזכותה של רשת האינטרנט והתאמות הנגישות שניתן לספק בה, הם מסוגלים לממש את זכויותיהם ואת הפוטנציאל האישי שבהם. וזה עצוב  גם הם נחשפו לתכתובות ולפרסומים בגנות החובה החוקית להנגשת שירותי אינטרנט – דבר שפגע לבטח בחלק מהם ברמה האישית.

הקשרים בין חוקים ותקנות

בגדול, בכל קובץ תקנות, יש פרק מרכזי שנקרא הגדרות. בפרק זה מגדירים מושגים חשובים בתחום התקנות. בהקשר של תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התאמות נגישות לשירות התשע"ג 2013 מגדירים בין יתר המושגים את המושג חייב בביצוע התאמות נגישות לשירות. לעיתים ההגדרות מפורטות כלשונן בפרק ההגדרות ולעיתים, כשמדובר בניסוחים מורכבים וארוכים יותר, מפנים לחוקים ולתקנות רלוונטיים.

ובפרק ההגדרות שבתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התאמות נגישות לשירות התשע"ג 2013, כתוב:

  • פרק א פרשנות: "… ”החייב“ – החייב בביצוע התאמות נגישות לשירות;…".
  • פרק ב' הוראות כלליות: "… החייב בביצוע התאמות נגישות לשירות ציבורי הוא האחראי להספקת שירות כאמור בסעיף 19יא(ב) לחוק, לרבות בעלי השירות, מחזיק או מפעיל שלו…".

אם כך, בכדי לברר מיהו החייב בביצוע התאמות נגישות לשירות, יש להתבסס על הסעיפים הרלוונטיים בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות – התשנ"ח 1999 בסעיף 19יא(ב) לחוק ולאזכורים רלוונטיים נוספים המבהירים מיהם החייבים בביצוע התאמות נגישות במקומות ציבוריים  ובשירותים הציבוריים שהם מספקים. כלומר, על מנת לבחון מי מהשירותים הציבוריים חייב בביצוע התאמות נגישות לשירות, צריך לפנות למספר מקורות ואזכורים בחוק השוויון ובניהם:

  1. סימן ג המגדיר מהו מקום ציבורי (סימן ג׳: מקום ציבורי – נגישות)
  2. סימן ד שירות ציבורי – נגישות
  3. שירותים ציבוריים המפורטים בתוספת השנייה – המגדיר שירות ציבורי בחוק השוויון (וגם התוספת הראשונה המגדיר מקום ציבורי).

מקריאת האמור בסעיפים השונים ובתוספות הראשונות והשניות, ההתייחסות היא לגופים ציבוריים המספקים שירות ציבורי ולא לבני אדם פרטיים. מעוררי המהומות לא נתנו דעתם בעניין זה בין במתכוון ובין שלא במתכוון. כן הייתי מצפה מארגונים וגופים גדולים להם מחלקות משפטיות, לשקף נאמנה את לשון החוק בפרסומים ברשת.

ובכל מקרה, המהומות ברשת האינטרנט לרבות ברשתות החברתיות גברו והתעצמו ובמשך שנתיים בערך היו פרסומים שלמעשה הם פרסומים כוזבים שמטרתם הייתה בין היתר לשרת אינטרסים שונים של ארגונים שונים שפעלו או פועלים עד היום בתחום.

ואף על פי כן, אנשים פרטיים לכשעצמם שאינם מחויבים בהתאמות נגישות ובכל זאת, בוחרים לספק שירות ציבורי לארגון שכן חייב בביצוע התאמות נגישות לשירות, צריך לקחת בחשבון כי עליו לבצע את התאמות הנגישות  עבור הגוף שכן חייב בהתאמות נגישות, בהתאם לדרישות החוק -בין שעליו לספק שילוט נגיש או שירות אינטרנט נגיש. וכיום כמו גם בשנים האחרונות, ניתן לומר כי בסך הכול גם לרשותם של פרילנסרים שהם עוסקים מורשים, עומדים לרשותם כלים טכנולוגיים רבים המאפשרים לבצע את מרבית התאמות הנגישות ובמקרים רבים כבר בכלים הטכנולוגיים בהם נעשה שימוש יומיומי.

זהירות, תביעות ללא הוכחת נזק

מה שהעצים עוד יותר את המהומות שהתחוללו ברשת, היו אמירות כגון, יכולים לתבוע אתכם על סכום של 50 אלף (צמוד למדד) וללא הוכחת נזק. גם טענות אלה אינן נכונות כפי שהוצגו ומטרתן הייתה לזרוע פחד, אימה וכתוצאה מכך שנאת חינם כלפי המחוקק  ובאופן עקיף כלפי אנשים עם מוגבלות. הפרסומים הגיעו בכלים טכנולוגיים מגוונים לרבות ברשתות חברתיות ובהודעות פרסום קופצות באתרי אינטרנט. מה גדולה הייתה בהלתם של אלה שגלשו באינטרנט ונתקלו בפרסומת קופצת המתריעה על אי עמידה בחוק והפוטנציאל לחטוף תביעה ובמקרים מסוימים גם התרופה המוצעת למכה מצידם של העוסקים בהנגשת אתרי אינטרנט כהבנתם את  התחום.

לאורך השנים וככל שאני מבינה בנושא ידוע לי כי:

  • כל אדם באשר הוא יכול לפתוח תיק בבית משפט ולהגיש תביעה נגד אדם אחר או גוף ציבורי
  • הסכום הוא עד 50 אלף ₪ ללא הוכחת נזק – והדגש הוא עד 50 אלף ₪
  • אם הוכח נזק, יכול בית המשפט לפסוק גם סכומים גבוהים יותר
  • ואם סבר בית המשפט כי לא נגרם נזק או שהנזק הוא מזערי או שלא נגרם כלל, התובע לא יפוצה – כלומר, יפסיד בתביעה ואף עלול לשלם פיצוי לתובע והכול בהתאם להחלטות בית המשפט.

בבתי המשפט לא מחלקים צ'קים

רק המחשבה על כך שנוצר הרושם כי ניתן לתבוע ללא הוכחת נזק ולקבל פיצוי של 50 אלף ₪ איננה הגיונית. בתי משפט בוחנים כל מקרה לגופו והתובע בסופו של דבר צריך כן להוכיח נזק או עוול שנגרם לו. ובמילים פשוטות, אדם לא יכול לתבוע, להיכנס לבית משפט ולומר, אדוני השופט, תן לי פיצוי כי אפשר – זה פשוט לא עובד ככה.

לסיכום, מרגע שנכנסו תקנות נגישות השירות לתוקף, ובמשך השנים הראשונות, התחוללו ברשת מהומות שרובן נסובו סביב אמירות לא מדויקות ובמטרה לזרוע אימה, פחד ושנאת חינם. מהומות שקטות יותר התרחשו במקביל בתוך משרדי ממשלה וגופים גדולים שכן היו מחויבים בהתאמות נגישות אך נקלעו לקשיים רבים עקב כשלים מערכתיים שהקשו על התהליך – ועל כך,  ככל שאוכל לפרט, בפעם הבאה.

ולמי שפספס את החלק הראשון, מוזמן לקרוא בקישור סיכום העשור שלי בתחום הנגישות לאינטרנט ולטכנולוגיות מידע: חלק ראשון – חוקים תקנות ותקנים.

© כל הזכויות שמורות לאילנה בניש. כל שימוש מסחרי אסור בהחלט.

 

תרומות

שמי אילנה בניש ואני עוסקת בתחום הנגישות לאינטרנט, טכנולוגיות מסייעות וטכנולוגיות מידע משנת 2008. מלווה את התחום כאשת מקצוע המלווה ארגונים במגזר הציבורי, הפרטי והשלישי בייעוץ מקצועי, בהערכת נגישות, בהדרכות ובליווי שוטף. בנוסף פעילה חברתית לקידום זכויות אוכלוסיות מוחלשות ואנשים עם מוגבלות בכלל ובמרחבים דיגיטליים בפרט. אוהבת לכתוב מאמרי דעה, סקירות מוצרים ושירותים מזווית כמה שיותר אובייקטיבית, ביקורתית או מפרגנת. . . אם אתם מוצאים שהכתיבה שלי אפקטיבית ומסייעת לכם או לאנשים נוספים, אני מקווה שתשקלו לפרגן לכתיבה שלי על ידי תרומה קטנה שאתם קובעים בה את הסכום. קבלות יישלחו למייל המשתמש ממנו התקבל התשלום. תודה מראש על הקריאה והתמיכה.

© כל הזכויות שמורות לאילנה בניש. כל שימוש מסחרי אסור בהחלט.

 

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: