עבר זמן מאז שכתבתי כאן. יש לי פוסטים מוכנים כמעט – אבל משהו אחר מעסיק אותי כל כך בתקופה זו. תביעות נגד חייבים בביצוע התאמות נגישות בשירותי אינטרנט תופסים תאוצה לאחרונה. אנסה בפוסט הזה להביא את כל הצדדים הנוגעים בדבר – כולם צודקים במובן מסוים וגם כאלה שפועלים שלא בהוגנות בלשון ההמעטה.
אנשים עם מוגבלות
במדינת ישראל חיים מעל למיליון וששמאות אנשים עם מוגבלות. הם יכולים להיות עם מוגבלות אחת או יותר. כך למשל אנשים עם לקויות ראייה ועיוורון יכולים להיות גם עם מוגבלות מוטורית בידיים וגם עם מוגבלות קוגניטיבית . דוגמה נוספת היא לאנשים עם לקויות שמיעה המתמודדים בנוסף גם עם מוגבלות בראייה.
מדובר בבני אדם שנסיבות החיים שלא הם בחרו בהם הביאו אותם לחיות חיים עם מוגבלות המקשה עליהם יום יום בהתמודדויות שונות. גם אם זה לא נראה, כי יש כמוני למשל שמרימים ראש וגאים בכל זאת ולמרות הכול. אבל ראש מורם, אסרטיביות ותושייה לא מבטלים את חסמי הנגישות.
העובדה שאנשים ללא מוגבלות יכולים להתנהל בחופשיות במרחבים ציבוריים פיזיים ובמיוחד בשגרת קורונה ברשת האינטרנט רק מעצימה את פערי הנגישות שקיימים עדיין ושלמרבה הצער עוד ימשיכו להתקיים בזכות וגם בגלל האופן שבו חוקים ותקנות בתחומי נגישות מנוסחים וגם בגלל הסטיגמות השליליות המקשות על אנשים עם מוגבלות כל יום בדברים הגדולים והקטנים של החיים.
עוד חשוב לזכור בהקשר זה – כל אדם ללא מוגבלות ללא הבדלי גיל, דת או מגזר וגם ללא קשר למעמד סוציו-אקונומי יכול למצוא עצמו עם מוגבלות קבועה או זמנית בשלב כזה או אחר בחייו. אף אחד לא מוכן לזה עד שהמוגבלות נוחתת עליו ביום בהיר אחד. הסיבות למוגבלות הן רבות – החל ממוגבלות מולדת דרך מוגבלות שמגיעה באמצע החיים כתוצאה מהיתכנות גנטית, מחלה, תאונה, פעולות טרור ומלחמות. לנסיבות אלה יש להוסיף גם את העובדה כי אנשים רבים בגיל השלישי מתמודדים אף הם עם מוגבלות.
בפסק דין בג"ץ בוצר (בגץ 7081/93 שחר בוצר נ' מועצה מקומית "מכבים-רעות", פ"ד נ(1) 019) שנדון בפני הנשיא א' ברק והשופטים י' קדמי, ד' דורנר, אחד המשפטים החשובים שנכתבו בפסק דין זה הוא: "…:…(4) הבטחת שוויון ההזדמניות לנכה עולה כסף, וחברה, האמונה על ברכי כבוד האדם, החירות והשוויון, מוכנה לשלם את המחיר הנדרש. עם זאת, היא מודעת ליכולתה; נדרש ומתקבל איזון בין הצרכנים לבין האפשרויות…:. בג"ץ זה עסק בתחום התאמות נגישות בבית הספר בו ביקש התלמיד ללמוד ולא התאפשר לו בשל חסמי נגישות במרחב הפיזי.
והינה חלפו שנים רבות והרבה דברים השתנו לטובה ועוד הרבה דברים נותרו בגדר חסמי נגישות. השנים גם הביאו להתפתחותן של צורות נוספות של מתן שירות ציבורי כשאחת המשמעותיות ביותר כיום היא ללא ספק רשת האינטרנט וזמינות המידע הדיגיטלי. ואולם זמינות המידע הדיגיטלי מתאפשרת לחלק מהאנשים – בעיקר אלה ללא מוגבלות. לטעמי ככל שהמידע הדיגיטלי צובר תאוצה, מתרחב ומתעצם כל יום ויום (בניגוד למשל למבנים פיזיים שממשיכים להתקיים כמו שהם לאורך שנים), כך גדל הפער ונוצרים חסמי נגישות הולכים ומעמיקים שכן עדיין חלק גדול מהמידע הדיגיטלי אינו נגיש לאנשים עם מוגבלות.
מה זה האיזון הזה בין הצרכנים והאפשרויות?
עובדה היא כי כמעט בלתי אפשרי לרצות את כולם כל הזמן. גם בפסיכולוגיה קיים מושג חשוב שנקרא good enough mothering כלומר אימא מספיק טובה. ואכן, המתחים הקיימים כל הזמן בין צרכני הנגישות לבין החייבים בביצוע התאמות נגישות מחייב דיון חוזר ונשנה, התמקחות, הגעה להסכמות ולפשרות. בהקשר זה חשוב לזכור כי לאורך השנים אנשים עם מוגבלות וארגונים המייצגים אנשים עם מוגבלות מנסים להילחם ולהשיג את הטוב ביותר הן ברמת החוק, התקנות והתקנים (טוב, כמעט כולם …). אבל בפועל בסופו של דבר משיגים את הבינוני ומטה.
כך גם בתחום התאמות נגישות בשירותי אינטרנט. מסמך הנחיות WCAG 2.0 לרמה AA הוא בהחלט בינוני ומטה. המסמך הזה יצא רשמית בשנת 2008 והוא באמת מסמך בסיס לביצוע התאמות נגישות באתרי אינטרנט ויישומים. זהו ללא ספק מסמך רחב ומקיף מאוד אבל עדיין ישן מאוד ואינו חל על תחומים רבים. מדינות ברחבי העולם שאימצו רגולציה בתחום, עדיין מסתמכים על מסמך הנחיות WCAG 2.0 לרמה AA ולא למשל על רמה AAA או על מסמך הנחיות WCAG 2.1 לרמה A או AA.
אם לומר את האמת, גם לי יש ביקורת על חלק מהקריטריונים במסמך הנחיות WCAG 2.1 וגם לאלה חדשים שנוספו ברמה A ושיקשו מאוד על מימוש מצידם של חייבים בביצוע התאמות נגישות. ולכן, עדיין צריך לנהוג כלפי הגרסה החדשה של WCAG 2.1 בזהירות ולאמץ אולי את הקריטריונים החדשים שכן ניתנים למימוש ושישפרו משמעותית למשל את התאמות הנגישות באפליקציות סלולר.
אני עדיין סבורה כי מסמך הנחיות WCAG 2.0 לרמה A ו AA הוא האיזון הנכון בשלב זה והקריטריונים להצלחה ניתנים למימוש גם בממשקים דיגיטליים שאינם אתרי אינטרנט ויישומי אינטרנט. רק חשוב להבין ולתאם בין הטכנולוגיה לכשעצמה לבין טכנולוגיות מסייעות לנגישות ולמצוא את ההתאמות הטובות ביותר למצבים שונים ואנשים עם מוגבלות הזקוקים להתאמות נגישות.
תביעות ככלי לאכיפת חוקים
תביעות משפטיות הן כלי חשוב מאוד לאכיפת חוקים ולניסיון לתקן עוולות חברתיות. גם בתחום זה ישנם כמה מסלולים בהם ניתן להפעיל צעדים משפטיים ואחד מהם הוא באמצעות תביעות ייצוגיות – כאלה המוגשות בתקופה האחרונה כמעט כל יום בשל הפרות החוקים והתקנות בתחומי הנגישות.
עורכי דין משועממים שאין להם מה לעשות
אחת הטענות שחוזרות על עצמן היא שיש הרבה מאוד עורכי דין משעוממים שאין להם מה לעשות והם מגישים תביעות לא מוצדקות כנגד מי שהיו צריכים לקיים את הוראות החוק ולמעשה הפרו אותו (נשאיר כרגע את הסיבות להמשך הפוסט).
ובכן, בחודשים האחרונים יצא לי לקרוא לא מעט כתבי תביעות בתחום הנגישות לאינטרנט. ואני חייבת לציין כי הטענות שמעלים מרבית עורכי הדין בכתבי התביעות – מה לעשות, מוצדקות בהחלט. אתרי אינטרנט לא נגישים ואתרי אינטרנט שאין בהם אפילו פרסום הסדרי נגישות חוטאים כלפי אנשים עם מוגבלות וזוהי עובדה. גם בארה"ב תמונת המצב לא שונה ואף נרחבת יותר.
אבל הבטיחו לנו שהאתר נגיש
בשבועיים האחרונים קיבלתי כמה שיחות טלפון בהם שמעתי שוב את הטענה – אבל הבטיחו לנו שהאתר נגיש וגם שמנו תוסף נגישות.
דווקא ליבי יוצא אל אלה שכן מעוניינים להנגיש ובמיוחד כלפי אלה שמעוניינים להנגיש כי זהו הדבר הנכון לעשות. הם השקיעו כספים וקיבלו תוצר פגום ולדעתי בתי המשפט צריכים להתחשב בהם אם אכן יוכח שהם פעלו בתום לב.
אומרים לי, תשמעי, מסרתי את האתר לבית תוכנה שהבטיח להנגיש. אני לא מבין בנגישות כלום, שילמתי כספים וקיבלתי תביעה.
לאחרונה גם נתקלתי במקרים בהם מורשים לנגישות אישרו עם חתימתם כמורשי נגישות שירות כי האתר נגיש לפי הוראות כל דין כשבפועל, רמת הנגישות באתר מתחת לכל ביקורת כמו שאומרים. במקרים מסוימים מורשים טוענים כי אם בית התוכנה אישר שהאתר נגיש אין להם בעיה לחתום – כלומר, להיות חותמת גומי. את מורשי הנגישות האלה צריך לדון בחומרה ולשלול מהם את הרישיון שהעניקה להם מדינת ישראל.
כפתור אחד לא נגיש בדרך לקופה ולאפליה
אתרי מסחר רבים מציעים מטבע הדברים רכישת מוצרים. הדרך לקופה כרוכה ברוב רובם של המקרים בלחיצה על לחצן התשלום או זה שמוביל לביצוע התשלום. חשוב להבין כי גם אם האתר נגיש באופן סביר וטופס הרכישה אינו נגיש במלואו, הדבר פוגע בכל התהליך כולו. ומעבר לכך שמדובר בהפרה של תקן או כמה קריטריונים בתקן, כפתור לא נגיש אחד בדרך לקופה יוצר פשוטו כמשמעו אפליה חמורה.
מה בכל זאת ניתן לעשות?
חייבים בהנגשה
הדבר הראשון שחשוב לעשות הוא לוודא שבהסכם ההתקשרות עם בתי תוכנה ועם מורשים לנגישות שירות, יוגדרו סעיפים שיחייבו בתי תוכנה לפצות את החייבים על כל נזק שייגרם להם כתוצאה למשל מתביעה שתוגש בהמשך. אני למשל לא מתכוונת לתת טיפולי שיניים לאף אחד – וזאת, על אף שפעם לפני שנים רבות עקרתי לעצמי שן אחת וזה התחיל עם אנטיביוטיקה חזקה מאוד למשך חודש והמשיך בטיפולי שיניים קשוחים…
מורשים לנגישות שירות
שאינם בקיאים בתחום התאמות נגישות בשירותי אינטרנט צריכים פשוט לא להתעסק עם ביצוע הערכות נגישות. הנזק הנגרם הוא נזק כפול הן לאנשים עם מוגבלות והן לחייבים בביצוע התאמות נגישות.
מורשים לנגישות שכן בקיאים בנושא, יכולים להבהיר בהצעות המחיר ו/או בהסכמים כי אישורי הנגישות ככל שיידרשו יהיו אך ורק אם בוצעו התאמות הנגישות לפי הוראות כל דין. עוד חשוב להבהיר כי אישור הנגישות יהיה תקף למועד הפקתו שכן אם התהליך מסתיים, חובה על החייב בביצוע התאמות נגישות או מי מטעמו להמשיך ולתחזק את שירותי האינטרנט שבבעלותם – ודרישה זו צריכה להיות ברורה גם במקרים בהם החייבים מתחזקים את אתרי האינטרנט והתכנים באמצעות בתי תוכנה או בהתקשרויות עם פרילנסרים.
קשקשת ברשת
ברשת האינטרנט יש למרבה הצער הרבה מאוד מיסאינפורמציה. חשוב לזהות ולקרוא במקורות המידע המהימנים ביותר שאפשר להשיג. אם מקבלים מידע כלשהו ממישהו, ואגב, לא משנה אם הוא בתחום הנגישות לאינטרנט ולטכנולוגיות מידע או לא, חשוב לאמת את המידע שהתקבל ולא לקבלו כמו שהוא. כך למשל, עורכי דין דרשו בכתב תביעה אחד לספק צ'ט נגיש באתר אינטרנט שאין בו צ'ט כלל. ואמנם, צ'ט הוא רכיב חשוב שיכול לסייע בתקשורת בין מקבלי שירות לבין נותני שירות – אבל אין חובה להכניס צ'ט נגיש לאתר אינטרנט שאין בו צ'ט כלל.
חיפוש מושכל ואימות מידע
גם החיפוש ברשת צריך להיות מושכל. כך למשל בחיפוש המילים WCAG 2.0 עולה בראש תוצאות החיפוש קישור הכולל את המילים הנגשת אתרים ע"פ חוק הנגישות – הנגשת אתרים לתקן WCAG 2.1 ומפנה לאתר כלשהו שאין לי שום כוונה לקשר אליו. כבר בכותרת הזו ניתן למצוא כמה הטעיות חמורות. ראשית, תחום הנגשת שירותי אינטרנט מעוגן בתקנות נגישות השירות ושנית אין סיכוי שמישהו יוכל לבצע התאמת נגישות ל WCAG 2.1 שלא לדבר על זה שזהו איננו התקן המחייב בישראל וכאמור במדינות רבות בעולם.
שקיפות כלפי כל הצדדים יסייעו לכולם להבין טוב יותר מהו תפקידם במשימת הנגישות.