הממשל בארה"ב נערך לשינויים בחוק להנגשת אתרי אינטרנט, אפליקציות, מסמכים דיגיטליים ושירותי אינטרנט נוספים. השינויים צפויים להיכנס לתוקף בטווח שבין שנתיים לשלוש שנים. בפוסט הזה אסקור את עיקרי השינויים ואתן את דעתי האישית והמקצועית ביחס לחקיקה המקבילה בישראל, המעוגנת בסימן ג שירותי האינטרנט, תקנה 35 לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), התשע״ג–2013 ועדכונה של תקנה 35 מתאריך 26 לאוקטובר 2017.
לאורך הזמנים
בישראל, תקנות נגישות השירות, פורסמו ברשומות משרד המשפטים ב 25 באוקטובר 2013 וחצי שנה לאחר מכן, ב 25 לאפריל 2014 נכנסו לתוקף. תקופה של חצי שנה ליישום התקנות הייתה מסגרת זמן בלתי אפשרית ליישום תקנה 35 שאז הייתה במתכונת כמעט בלתי אפשרית ליישום.
אני סבורה שהמחוקק סבר, אולי בתום לב ומבלי להכיר את המורכבויות הכרוכות בהנגשת שירותי אינטרנט, כי חצי שנה יהיה זמן סביר. המציאות וודאי לימדה אותנו אחרת, את כולנו – המחוקק, הדרג הפקידותי, המיישמים כגון מעצבים, מפתחים, מתכנתים, אנשי מקצוע מתחום הייעוץ ובדיקות הנגישות, וחלק מהאנשים עם המוגבלות. כולנו למדנו לאורך השנים שקיימים מורכבויות שיש לתת עליהם את הדעת, בתהליך של הנגשה מתמדת ומתמשכת.
בארה"ב ובאיחוד האירופי, תמונת המצב שונה, ויישום החקיקה בדבר הנגשת שירותי אינטרנט, נכנסת לתוקף לאחר כמה שנים.
תחולת חובת הנגישות בחקיקה המתעדכנת בארה"ב
בישראל החייבים בהתאמות נגישות הם כל משרדי הממשלה והרשויות המקומיות, עסקים גדולים ובינוניים. למעשה, למעט אלה שמחזור הכספי שלהם נמוך מ 100,000 ₪ בשנה, מחויבים בהתאמות נגישות בכפוף לתקנה 35 לתקנות הנגישות לשירות.
בארה"ב, מי שחייב בהתאמות נגישות הם גם כן משרדי ממשלה ורשויות מקומיות, חברות מסחריות גדולות וחברות המספקות שירותים דיגיטליים למשרדי הממשלה.
בארה"ב אתר אינטרנט של הקוסמטיקאית בשכונה, לא יהיה חייב בהנגשה, גם אם היא מרוויחה כמה מאות אלפי שקלים בשנה או יותר. כל עוד היא לא הקוסמטיקאית שזכתה במכרז ממשלתי ומספקת שירותי קוסמטיקה למשרדי ממשלה, היא לא מחויבת בנגישות.
בישראל לעומת זאת, אם הקוסמטיקאית השכונתית מרוויחה מעל ל 100 אלף שקל בשנה, ויש לה אתר אינטרנט, האתר חייב להיות נגיש.
דעתי היא שיש לעודד כמה שיותר עסקים קטנים להנגיש את שירותי האינטרנט שהם מספקים, על ידי חשיפתם לכלים הנכונים, ותוך מניעה מסנקציות כלכליות שיכולות לפגוע בהכנסותיהם של עסקים קטנים.
הנגשת שירותי אינטרנט חיוניים בלבד
בארה"ב לא כל שירותי האינטרנט מחויבים בהתאמות נגישות. החקיקה המתעדכנת בארה"ב מבחינה בין שירותים חיוניים לקבלת שירות ציבורי לבין תכנים דיגיטליים שברובם אינם רלוונטיים ומאוחסנים באתרי אינטרנט לצורך שמירה בארכיונים.
הבחנה זו קיימת עבור כל סוגי התכנים – החל בדפי אינטרנט, דרך מסמכים דיגיטליים ועד לפרסומים ברשתות החברתיות.
עם זאת, בשונה מישראל, החקיקה בארה"ב רחבה יותר במובן זה, שחובת הנגישות חלה לא רק על אתרי אינטרנט, אפליקציות סלולר ומסמכים דיגיטליים. החקיקה חלה גם על תוכנה, חומרה ומוצרים נוספים המסופקים למשרדי ממשלה.
וכך למעשה הודות לחקיקה בארה"ב מוצרי תוכנה וחומרה רבים כגון אלה של חברות טכנולוגיה גדולות כגון אמזון, אפל, גוגל, מטה ומיקרוסופט, הונגשו בחלקם הגדול ברמה גבוהה מאוד. הודות לחקיקה הזו, אנשים עם מוגבלות יכולים להיכנס למקום עבודה, להפעיל את יישומי האופיס, בשילוב עם טכנולוגיות מסייעות לנגישות ולהנות מהתאמות נגישות ברמה גבוהה ביותר.
בישראל למרבה הצער, החקיקה אינה חלה על מוצרים טכנולוגיים לרבות מוצרי תוכנה וחומרה. יתר על כן, נגישות מוצרים הוחרגה מחוק האוסר על אפליה במתן שירותים ומוצרים.
הדיון הזה, אילו תכנים דיגיטליים יונגשו ואילו יחרגו, הוא למעשה דיון פילוסופי וערכי בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, לגשת, לקרוא, לצרוך ולהפעיל תכנים דיגיטליים באופן שוויוני. מצד אחד יש הצדקה להחרגות מסוימות, במיוחד של תכנים דיגיטליים ישנים ולא רלוונטיים. מצד שני, ההחלטה הזו של הממשל בארה"ב עשויה ליצור מחלוקות רבות בין אלה הסבורים שתוכן דיגיטלי אינו רלוונטי להנגשה לבין אנשים עם מוגבלות שיהיו סבורים אחרת. אני מקווה שמקבלי ההחלטות בארה"ב ישכילו וימנעו כמה שיותר היווצרותן של מחלוקות כאלה. מחלוקות כאלה ניתן לצמצם על ידי שיתוף אנשים עם מוגבלות כיחידים וארגונים יציגים של אנשים עם מוגבלות.
חובת הנגשת תכנים דיגיטליים בישראל
גם בתקנה 35 בישראל, יש התייחסות לתכנים דיגיטליים ישנים.
בישראל נקבע בתקנה 35 כי מסמכים דיגיטליים, שנוצרו בין השנים 2015 ל 2017 יונגשו רק אם הם מספקים מענה לצורכי מתן שירות ציבורי. לדוגמה טופס מסוים, שנוצר בשנת 2016 ונספחיו, יהיו חייבים להיות נגישים. לגבי מסמכים דיגיטליים שנוצרו לפני 2015 אין התייחסות בתקנה 35. בעניין זה אני מנחה את הצוותים המקצועיים לאפשר הנגשת המסמכים והמידע החיוניים לקבלת שירות ציבורי בהתאם לקבוע לעניין הנגשת מסמכים דיגיטליים שנוצרו בין השנים 2015 ל 2017 או לכל הפחות, לאפשר הנגשה פרטנית בהתאם לתקנה 29 לתקנות הנגישות לשירות (על אף שהיא לא קשורה באופן ישיר לתקנה 35 והאחת לא מזכירה את השנייה).
כמו כן נקבע לגבי אתרי אינטרנט, שהונגשו עד שנת 2014 ברמה A, יכולים להישאר נגישים ברמה A ואין חובה להנגיש את האתרים הקיימים האלה ברמה AA. עם זאת, אתר חדש של אותו חייב יהיה חייב בהנגשה ברמה AA (גם אם יש בו דפי אינטרנט ומסמכים דיגיטליים ישנים מאוד שמוגדרים כארכיון.)
הסטנדרט להנגשת תכנים דיגיטליים
- בשלב הנוכחי, גם בארה"ב וגם בישראל, החייבים בהתאמות נגישות, צריכים לעמוד במסמך הנחיות WCAG 2.0 לרמה A ו AA.
- בחקיקה המתעדכנת בארה"ב, בעוד שנתיים או שלוש, בהתאם להיקף המשתמשים לתכנים דיגיטליים, החייבים בהתאמות נגישות, יהיו מחויבים לעמוד במסמך הנחיות WCAG 2.1 לרמה A ו AA.
אין סיכוי שזה יקרה !
- לדעתי האישית והמקצועית, יש אתרים בודדים שעומדים ב WCAG 2.0 לרמה A ו AA בכל רגע נתון.
- לדעתי, רוב המפתחים והמתכנתים, לא בקיאים בפיתוח נגיש.
- כמו כן, רוב יועצי הנגישות, לרבות מורשי הנגישות, גם כן לא מכירים את העקרונות, ההנחיות ובמיוחד את הקריטריונים להצלחה.
לדרוש עמידה בתקן WCAG 2.1 לרמה A ו AA עשויה להיות כרוכה בחשיפה מוגברת לתביעות, לאי עמידה ביעדים שנקבעו בארגון, לתחושות של תסכול, ולניצול ציני של המצב על ידי חברות המשווקות פתרונות קסם בדמות תוספים ו/או כלים מבוססי AI ו/או יועצי נגישות שאינם בקיאים במלאכת הנגשת שירותי אינטרנט.
לאורך השנים, מסקרים שנערכים על ידי WebAIM , לרבות בסקר לשנת 2024 עולה תמונה עגומה לפיה ב 95 אחוז ממיליון אתרי האינטרנט שנדגמו בעמודי הבית, נמצאו ליקויי נגישות רבים, ולפיכך, אותם האתרים לא עומדים למעשה גם ברמה A שהיא הרמה הבסיסית ביותר. אני מציינת 95 אחוז למרות שהמספרים מעט שונים, אבל נעים סביב ממוצע זה.
סטטוס נגישות ואישורי נגישות
- בתקנה 28 לתקנות הנגישות בישראל, כל חייב בהתאמות נגישות מחויב לבצע בדיקה תקופתית
- אחת ל 5 שנים לפחות
- על כלל המתקנים, השירותים ושירותי האינטרנט החייבים בנגישות
- במידה ומדובר ברשת, כגון רשת חנויות, חובה שהבדיקה תתבצע על ידי מורשה נגישות ולאחר התיקונים, תאושר על ידי מורשה נגישות.
- מי שאינו רשת אינו מחויב בבדיקה ואישור של מורשה נגישות, אבל כן חייב לעמוד בהוראות תקנה 35 ובתקנות הנגישות הנוספות החלות עליו לפי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
אין אישורי נגישות על שירותי אינטרנט בארה"ב
- גם בחקיקה הקיימת וגם בחקיקה המתעדכנת, אין מנגנון כזה של אישורי נגישות.
- כן יש חובה לתעד את פירוט התאמות הנגישות המתאפשרות בשירות האינטרנט
- כן קיימת החובה, כמו בארץ, לפנות בנושאי נגישות, על מנת לקבל סיוע אנושי במקרה שבו שירות האינטרנט המקוון אינו מאפשר לאדם עם מוגבלות לצרוך אותו ו/או לבצע בו פעולות. זאת על מנת למנוע חסם חד משמעי שיגרום לאפליה חד משמעית.
- בשנים האחרונות התגבש הליך של תיעוד נגישות במסמך VPAT שבו מציגים קובץ אקסל, או בעמוד אינטרנט ייעודי, הכולל את הקריטריונים מתוך מסמך WCAG ומציינים האם שירות האינטרנט או המוצר הטכנולוגי עומד בדרישות הקריטריונים. ככל שקראתי, גם במסמך החקיקה המתעדכנת בארה"ב, לא מצאתי שחובה לספק תיעוד שכזה.
- עם זאת, חברות טכנולוגיה להבנתי מחויבות לתעד את שירותי הנגישות המצויים בשירותים הטכנולוגיים שהם מספקים.
קריאה לביטול אישורי נגישות על שירותי אינטרנט בישראל
העובדה ששירותי אינטרנט אינם מסוגלים לעמידה מלאה בכל רגע נתון בסטנדרט WCAG 2.0 לרמה A ו AA, הופכת את כל נושא אישורי הנגישות לבעייתיים בלשון ההמעטה.
בעניין זה המחוקק חייב להתערב, ולבטל את אישורי הנגישות לשירותי אינטרנט. במקום זאת לקבוע מנגנון אחר של דיווח סטטוס נגישות באתר האינטרנט, ולקבוע יעדים להשלמת ביצוע התאמות הנגישות תוך זמן סביר, ולתעד את התקדמות ההנגשה באתר האינטרנט של החייב.
בכל שירותי האינטרנט שאינם עומדים בסטנדרט המינימלי, חובה יהיה לקבוע מנגנון שיסייע לאנשים עם מוגבלות לקבל ולצרוך את השירותים באופן שלא יגרום לאפליה במתן השירות הציבורי.
גם בהליכי תובענות ייצוגיות, על בתי המשפט והשופטים הנכבדים לדרוש בהסדרי פשרה, הכנת תכנית עבודה לעמידה ביעדים שבסופה החייב, ולא מורשה נגישות, יעידו על סטטוס הנגישות. אפשר ואף רצוי מאוד להסתייע במורשה נגישות מומחה בתחום הנגישות הדיגיטלית, ובכל מקרה, יש לנקוט בהליך של הצגת סטטוס נגישות מתעדכן ולא באישור נגישות גורף וחד משמעי – כי אין דבר כזה בתחום הנגשת שירותי אינטרנט.
שקיפות ויחסי אנוש – כי דרך ארץ קדמה לתורה
אנו מודעים לכך שקיים מכלול של גורמים אשר הופכים את משימת הנגשת שירותי אינטרנט למאתגרת, למורכבת ולעיתים לקשה מאוד ליישום.
לפיכך, כל חייב בהתאמות נגישות חייב להעמיד לרשות אנשים עם מוגבלות מנגנון שיאפשר להם לדווח על קשיים ולקבל מענה תוך זמן סביר, מבלי שתיווצר פגיעה או אפליה במתן שירות ציבורי, ומבלי לזלזל בזכותם להתאמות נגישות סבירות.
בהקשר זה, מניסיוני בתחום, חלק נכבד מהחייבים נוטים להתעלם מתלונות אנשים עם מוגבלות ואף לא מכבדים אותם במענה הולם או במענה בכלל. בעיני, זה בלתי מתקבל על הדעת. אין שום תירוץ שבעולם לכך שפקידים במגזר הציבורי, בחברות ממשלתיות ובחברות ציבוריות גדולות לא יספקו מענה הולם לבקשותיהם של אנשים עם מוגבלות לצרוך ו/או להפעיל את השירותים הדיגיטליים המופעלים על ידם.
המשך קריאה
בנושא זה ניתן לכתוב עוד ועוד, אפילו ספר שלם. בינתיים מוזמנות ומוזמנים להעמיק בנושא החקיקה המתעדכנת בארה"ב
אני מניחה שאמשיך לכתוב בנושא זה בהמשך.
בינתיים נושא חשוב מאוד שאני מעורבת בו הוא שערוריית אישורי נגישות לבתי משפט במסגרת תובענות ייצוגיות בשירותי אינטרנט. ככל הנראה זה יהיה הפוסט הבא שאכתוב.
.